בגלל שנאת חינם נשרף בית מקדשנו. איך קרה הדבר?
בזמן שבית המקדש עוד היה קיים, היו בירושלים הרבה אנשים עשירים שהיו גרים בבתים יפים. פעם בקש אחד מבעלי הבתים העשירים האלה לעשות סעודה גדולה, כי היה לו יום שמחה. הזמין העשיר את כל ידידיו וחבריו לבוא אליו, לאכול ולשתות ולשמוח אתו.
ולעשיר היה חבר טוב, שאותו אהב מאוד, ושמו קמצא. אמר העשיר לעבדו:
- לך אל חברי הטוב קמצא והזמן אותו לסעודתי!
העבד לא הקשיב היטב ולכן לא שמע יפה את שם האיש, שעליו להזמינו. הלך העבד אל איש אחר, ששמו בר- קמצא, ואמר לו:
- אדוני מבקש, שתבוא לסעודה שהכין!
אולם בר- קמצא לא היה חברו של העשיר. להפך! תמיד רב אתו והתקוטט אתו והעשיר לא אהב אותו בכלל.
התפלא בר- קמצא מאוד על ההזמנה וחשב: " מדוע הזמין אותי האיש? הלא איננו חברים! אולי ברצונו להשלים אתי? אם כן,
גם אני לא אכעס עליו ואבוא לסעודתו".
לבש בר- קמצא את בגדיו היפים, הלך לבית העשיר וישב ליד השולחן של האורחים.
מה- טוב היה, לו באמת רצה העשיר להשלים עמו! אבל לא כך היה! כאשר הלך בעל- הבית לברך את אורחיו, חפש ביניהם את ידידו קמצא. ואת מי ראה את בר-קמצא! מיד כעס, רץ אליו וצעק:
- מה אתה עושה פה? הלא אתה שונא אותי. קום מהר וצא מפה!
בר- קמצא התבייש מאוד על שמגרשים אותו בפני כל האורחים. פניו החווירו מרוב בושה וצער, ובקול נמוך ענה:
- כנראה בטעות הוזמנתי. אבל מאחר שבאתי, תן- לי בבקשה לשבת פה ואני אשלם לך כל מה שאוכל ואשתה.
צעק בעל- הבית עוד יותר:
- לא! איני מסכים! לך מכאן!
ביקש בר- קמצא מאוד:
- הנח לי רק הפעם. אשלם לך את החצי מכל הסעודה.
- לא! לא! איני רוצה עזוב את ביתי מיד!
התחנן בר-קמצא:
-רק תרשה לי להישאר כאן עוד מעט. אשלם אפילו את הסעודה כולה!
צעק העשיר:
- איני רוצה! בשום פנים לא! צא מפה כרגע!- והוא תפס את בר- קמצא בידו, הקים אותו בכוח מן הכיסא וגרש אותו מהבית.
עכשיו כעס בר- קמצא מאוד- מאוד. כל- כך העליב אותו בעל הבית בפני כל האורחים, ואף אחד לא בא לעזרתו ולא ביקש מהעשיר להשאיר אותו!
חשב בר- קמצא: " אתנקם בהם, בכולם! עוד יתחרט בעל- הבית הזה, עוד יצטערו כל האורחים שלו! את בתיהם ישרפו באש!" ולא זכר בר- קמצא, שגם הוא יצטער בסוף, כי עם בתיהם של האחרים ייהרס גם ביתו!
מה עשה? הלך למלך של הרומאים, ששלטו אז בארץ ישראל, ואמר לו:
- אגלה לך סוד, המלך! היהודים שבירושלים מרדו בך! אינם רוצים שתהיה עוד מלך עליהם. רוצים הם במלך אחר!
כעס המלך, שלח צבא רב והם באו אל ירושלים, שרפו את בית המקדש והחריבו את כל העיר.
( על-פי גיטין נה-נו)
בזמן שבית המקדש עוד היה קיים, היו בירושלים הרבה אנשים עשירים שהיו גרים בבתים יפים. פעם בקש אחד מבעלי הבתים העשירים האלה לעשות סעודה גדולה, כי היה לו יום שמחה. הזמין העשיר את כל ידידיו וחבריו לבוא אליו, לאכול ולשתות ולשמוח אתו.
ולעשיר היה חבר טוב, שאותו אהב מאוד, ושמו קמצא. אמר העשיר לעבדו:
- לך אל חברי הטוב קמצא והזמן אותו לסעודתי!
העבד לא הקשיב היטב ולכן לא שמע יפה את שם האיש, שעליו להזמינו. הלך העבד אל איש אחר, ששמו בר- קמצא, ואמר לו:
- אדוני מבקש, שתבוא לסעודה שהכין!
אולם בר- קמצא לא היה חברו של העשיר. להפך! תמיד רב אתו והתקוטט אתו והעשיר לא אהב אותו בכלל.
התפלא בר- קמצא מאוד על ההזמנה וחשב: " מדוע הזמין אותי האיש? הלא איננו חברים! אולי ברצונו להשלים אתי? אם כן,
גם אני לא אכעס עליו ואבוא לסעודתו".
לבש בר- קמצא את בגדיו היפים, הלך לבית העשיר וישב ליד השולחן של האורחים.
מה- טוב היה, לו באמת רצה העשיר להשלים עמו! אבל לא כך היה! כאשר הלך בעל- הבית לברך את אורחיו, חפש ביניהם את ידידו קמצא. ואת מי ראה את בר-קמצא! מיד כעס, רץ אליו וצעק:
- מה אתה עושה פה? הלא אתה שונא אותי. קום מהר וצא מפה!
בר- קמצא התבייש מאוד על שמגרשים אותו בפני כל האורחים. פניו החווירו מרוב בושה וצער, ובקול נמוך ענה:
- כנראה בטעות הוזמנתי. אבל מאחר שבאתי, תן- לי בבקשה לשבת פה ואני אשלם לך כל מה שאוכל ואשתה.
צעק בעל- הבית עוד יותר:
- לא! איני מסכים! לך מכאן!
ביקש בר- קמצא מאוד:
- הנח לי רק הפעם. אשלם לך את החצי מכל הסעודה.
- לא! לא! איני רוצה עזוב את ביתי מיד!
התחנן בר-קמצא:
-רק תרשה לי להישאר כאן עוד מעט. אשלם אפילו את הסעודה כולה!
צעק העשיר:
- איני רוצה! בשום פנים לא! צא מפה כרגע!- והוא תפס את בר- קמצא בידו, הקים אותו בכוח מן הכיסא וגרש אותו מהבית.
עכשיו כעס בר- קמצא מאוד- מאוד. כל- כך העליב אותו בעל הבית בפני כל האורחים, ואף אחד לא בא לעזרתו ולא ביקש מהעשיר להשאיר אותו!
חשב בר- קמצא: " אתנקם בהם, בכולם! עוד יתחרט בעל- הבית הזה, עוד יצטערו כל האורחים שלו! את בתיהם ישרפו באש!" ולא זכר בר- קמצא, שגם הוא יצטער בסוף, כי עם בתיהם של האחרים ייהרס גם ביתו!
מה עשה? הלך למלך של הרומאים, ששלטו אז בארץ ישראל, ואמר לו:
- אגלה לך סוד, המלך! היהודים שבירושלים מרדו בך! אינם רוצים שתהיה עוד מלך עליהם. רוצים הם במלך אחר!
כעס המלך, שלח צבא רב והם באו אל ירושלים, שרפו את בית המקדש והחריבו את כל העיר.
( על-פי גיטין נה-נו)
באופן כללי מובן שכל מסקנות - גם אם הן חכמות וחשובות – אשר מבוססות על הפשט של האגדות ולא על הנמשל של הפשט – כל המסקנות כאלה גורמות רק לאסונות בלבד כי המסר של התלמוד לא נמצא בפשט שלו. אנו חייבים לפענח את הפשט של האגדות בשביל להכיר את המסר של מחבריו של התלמוד – כי הוא רק בנמשל של האגדות ולא בפשט שלהן!
השבמחקהנה שתי דוגמאות של יכולת שלנו לגרום לעצמנו אסונות בגלל שימוש בפשט של האגדות והמענות מפענוח של המשלים:
"קמצא ובר קמצא – מי הם באמת ??!”
התשובה לשאלה הזאת (ועוד דוגמא אחת של סכנה שבשימוש בפשט של התלמוד) נמצאים באחת הקישוריות:
https://barkamtza2007.blogspot.com/ncr או
https://barkamtza2007.wordpress.com/ או
http://cafe.themarker.com/post/2999984 - עם מידע נוסף.
קמצא, בר קמצא, שנאת חינם… אנו מדברים על שנאת חינם כאל שנאה של יהודים כלפי יהודים — ולא זה כתוב במקור של הביטוי הזה!
המושג “שנאת חינם” הומצא במסכת יומא (ט’.) וכמקובל בתלמוד הוא לא הוסבר שם. וכפי שזה מקובל בתלמוד, הטקסט העשיר (שמסביר את המשמעות של מה שנאמר בְּמָקום העני) נמצא, כרגיל בתלמוד, במסכת אחרת. ובה החכמים שכתבו את התלמוד מסבירים לנו באגדה על קמצא ובר קמצא ששנאת חינם הייתה שנאה של בריונים כלפי גויים.
כתוב בתלמוד: החכמים (בני תורה, בני אור) ידעו רצונו של יהוה וגם אחרי שהבריונים לא הפשרו להם לצאת מירושלים ולא הפשרו להם לעשות שלום בּגויים (בתוך גויים!) – גם אחרי זה הזהירו בני חאור את בני החושך ואמרו לבני החושך שלא יהיה להם סיעתא דשמיא – ולמרות זאת בני חושך (בריון=בר-יוֵן=בן-בוץ=בן-חושך) הרגו את בני אור (כתוב “קמו” [על בני אור]) והתחילו להילחם את מלחמת חינם – את המלחמה נגד הרומאים שהייתה אבודה מראש. מלחמה אבודה מראש, מלחמה לחינם, מלחמת חינם. אבל בני חושך שונאים גויים כל כך חזק שמוחנים להילחם מלחמת חינם (“שנאת חינם”) בגלל השנאה שלהם כלפי גויים. בגלל שנאת חינם.
וזה מה שכתוב במסכת יומא: בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. כי אם בני חושך לא היו נלחמים את המלחמה שלהם נגד הרומאים, אז ירושלים לא היית חרובה.
כמה דברים נוספים ניתן למצוא באתר הבא; למשל, במסמך “חמישה קטעים על המילה בריון” הוסברה בין השאר המשמעות האמיתית של מושג “שנאת חינם” של מחבריו של התלמוד:
https://goo.gl/2SxSUy