הדבר היה לפני הרבה - הרבה שנים,
והמלך שלמה יושב על כיסאו הרם והנישא בארמונו הגדול ורב- הפאר אשר בירושלים, ותהילת עושרו וחכמתו וצדקתו מגיעה לכול הארצות הקרובות והרחוקות. והמלך שלמה, שידע את לשון העופות והחיות והבין את שיחת האילנות, אף השכיל להביט בכוכבים ולדעת את העתיד לבוא, ולא היה דבר נסתר מפניו.
והייתה למלך שלמה בת יפהפייה מאין כמוה בכל הארץ, ואביה המלך אהב אותה אהבה עזה וביקש להשיאה לאחד מבני השרים הנכבדים, או לאחד הנסיכים בני ידידיו המלכים שבארצות השכנות, שכן השתוקק מאוד לראות את בתו היפהפייה והאהובה מאושרת בחייה. אולם באחד הלילות, כאשר הגה המלך שלמה בבתו היקרה ושנתו נדדה מעיניו, יצא מחדר משכבו ועלה לגג ארמונו, למען ישאף רוח וישקיט את ליבו ההומה.
הוא מהלך לו על הגג הנה והנה, כשעניו נשואות אל השמים, והנה הבחין בכוכב קטן אחד הרומז אליו בנצנוצי אור רוטטים.
- מה סוד תדע, כוכבי הקטן, ומה רז תרצה לגלות לי ?- דובבו שפתי המלך.
ובעמדו דום ועיניו נעוצות בכוכב הרומז אליו מן המרומים, קדרו לפתע פני המלך וליבו מלא עצב גדול.
- האמנם ? - קרא בלחש- הכזה יהיה גורל בתי החמודה ? אני הנה דמיתי בלבי, כי לאחד הנסיכים או לאחד מבני השרים רמי- המעלה תינשא ותהיה לאישה ; ועתה הנה נודע לי, כי לעלם אביון נועדה, שכן זה רצון אלוקים הוא כי איש רש וחסר כול הוא אשר ישאנה לאישה!
והמלך שלמה היה סר וזעף והוא ירד מגג ארמונו וחזר לחדר משכבו, אך כול אותו לילה לא עצם עין ולא ידע תנומה, כי חרה לו גורל בתו היפהפייה והאהובה, ולבו המה וסער וביקש עצה ותחבולה כיצד להפר את משפט השמים ולהציל את בתו מחיי העוני הצפויים לה בבית בעלה האביון. ואולם בבוקר, אך נמוג צללי הלילה וקרני אורה הראשונות של השמש בקעו מפאתי המזרח, נעלם אף הענן הכבד שכיסה את פני המלך ועיניו אורו והבריקו בשמחה, משום שמצא את העצה המבוקשת ולבו היה סמוך ובטוח, כי דבר הכוכבים לא יקום ולא יהיה ובתו היקרה לא תינשא לעלם עני בן בלי שם.
ומה עשה המלך שלמה ?
הוא קרא אליו את שר- הצי אשר לו, הלוא הוא ראש רבי- החובלים היודע את נתיבי הם היטב. ושאל אותו :
- התדע, שר-הצי,האם יש אי בודד בלב הים, אשר כל ספינה לא תעבור לידו וכל אוניה לא תגיע אליו ?
- ידוע אדע, אדוני המלך- ענה לו השר- בלב הים הגדול, מתנשא אי שומם ועזוב, שכולו סלעים וטרשים, ולעולם לא יבוא אליו כול מלח וכול ספן, כי אין חפץ להם באי הסלעים הקרחים והשוממים.
וכשמוע המלך את דבריו, קרא אליו את שר-המלאכה אשר לו, הלוא הוא ראש הבונים הממונה על מלאכת בניני המלכות, וכה פקד עליו :
- יצוא תצא, שר- המלאכה, אל אי הסלעים הבודד אשר בלב הים, ובנה תבנה שם מגדל איתן ובו חדרים ומחסנים לצידה, והקף תקיף את המגדל חומת אבנים גבוה ועבה, ובה רק שער אחד סגור על בריח ומנעול!
ושהסתיימה מלאכת המגדל והחומה. לקח המלך שלמה את בתו היפהפייה, הפליג עמה אל האי והושיב אותה בחדרי המגדל ומילא את המחסנים צידה ומאכלי מעדנים, ואחר סגר את שער החומה בבריח המנעול, ולפני השער העמיד שבעים שומרים נאמנים וכה פקד עליהם:
- ראו, צוויתי אתכם, אל יעז אדם להתקרב אל האי הזה להיכנס אל המגדל הזה! כול אשר יעז לעשות כן, דמו בראשו!
ואתם שמרו על בת המלך, הגישו לה מאכל ומשקה מדי יום ביומו ; אך שימו לב לבל תצא מן המגדל ולבל תשוב אל היבשה! ראו הזהרתי אתכם!
- ועתה,- אמר המלך בלבו- הבה ונראה, אם אמנם תתקיים נבואת הכוכבים ובתי הנחמדה תינשא לבחור עני לא כבוד ולא הדר לו !
והוא חזר לארמונו הגדול והמפואר אשר בירושלים ולבו סמוך ובטוח, כי אמנם תצליח תחבולתו ועצת השמים תופר והגזרה תתבטל.
ועבר יום אחר יום ושבוע וחודש אחר חודש, נוגים ושוממים היו חייה של בת-המלך היפהפייה בתוך המגדל הריק מאדם, ולמען הפיג את שממון לבה אל סלעי האי הבודד, ולבה הומה ונכסף ושולח תפילה לאלוקי השמים, כי יזכרנה בצר לה ויעשה הטוב והישר בעיניו.
וביום אשר בו הביא המלך שלמה את בתו אל אי הטרשים הנידח, שבלב הים, עזב את עיר מולדתו עכו עלם צעיר אחד ויצא לשוטט בארץ. אמנם בן-טובים היה העלם, כי צאצא משפחת חכמים וסופרים ולמדנים היה. אף הוא קנה הרבה תורה וחכמה, ומידותיו והליכותיו היו בצדק וענווה ובחסידות, וגם בחן וביופי ניחן העלם ולא היה בעירו ובכל הערים מסביב בחור יפה- תואר כמוהו. אך הוא היה יתום מאביו ומאמו ועני חסר כול וסובל חרפת רעב ולגופו רק טלית בלה אחת. ומשגדלה מצוקתו מאוד, אמר העלם בלבו :
- למה זה אוסיף ואשב בעיר הזאת ואסבול מחסור ורעב ? הבה אצא לשוטט בארץ ואולי ירחמני אלוקים ואמצא לחם לאכול ובגד ללבוש ובית לגור בו.
והוא קם ויצא לדרכו מבלי דעת אנה מוליכות אותו רגליו. הוא נדד כל היום, הרוח העיפה אבק על פניו, הגשם הרטיב את טליתו הבלה, והנה שקעה השמש ובא הערב, עוד מעט תעטוף את הארץ חשכת הלילה לבדו בשדה. הקור הלך וחדר לעצמותיו והוא נשא עיניו כה וכה וחיפש מפלט מפני הקור ומקום שינה בלילה, והנה הבחינה עינו בשלד של שור בשדה.
העלם העני והרעב והרועד מקור נכנס בתוך השלד ומצא בו מפלט מפני הרוח והגשם ושכב ונרדם.
הוא אך נרדם ושקע בשנה עמוקה, והנה ירד מן ההרים נשר ענק, תקע את ציפורניו הארוכות בפגר השור והתרומם עמו ועף, תקע את ציפורניו הארוכות בשלד והתרומם עמו ועף, והעלם הישן בתוך השלד אינו יודע דבר. הנשר עף לעבר הים, פנה מן החוף והלאה, טס מעל לים הסוער מתחת, ולבסוף הגיע לאי הסלעים הבודד שבלב הים וכאן הוריד את שללו על גג המגדל. אולם ברגע זה הקיץ העלם משנתו, קפץ בבהלה ועמד על רגליו, והנשר נבהל ופרח.
ברגעים הראשונים היה הבחור נדהם ולא ידע היכן הוא וכיצד הובא לכאן. אך הוא התאושש מתדהמתו והבין, כי הנשר נשאו יחד עם שלד השור אל אי הנידח הזה, וכשהוא יושב על גג המגדל ואינו יודע לנחש מה צפוי לו וחיכה בקוצר-רוח לאור הבוקר.
ובבוקר הקיצה בת המלך משנתה, וכמנהגה יום-יום עלתה על גג המגדל לראות את זריחת השמש באופק.
והנה עמדה מופתעת ולא האמינה למראה עיניה. לפניה עמד בחור פרוע שיער, מלוכלך ולובש טלית קרועה ומזוהמת. היא ביקשה לצעוק ולהזעיק את השומרים, אך עד מהרה הבליגה על חרדתה ופנתה אל האיש הזר ושאלה אותו בקול שקט :
- מי אתה ?
- אני איש עני מהעיר עכו- ענה לה העלם.
- ואיך הגעת לכאן ?
- הנשר נשא אותי בתוך השלד הזה שמצא בשדה- ענה לה העלם בהצביעו על שלד השור.
אז הביאה אותו בת- המלך לאחד החדרים במגדל, הגישה לו מים לרחוץ את גופו, הביאה לו בגד נקי במקום טליתו הבלה והקרועה, ואחר הזמינה אותו אל השולחן כי יסעד עמה יחד את סעודת הבוקר. ועתה, כשהסתכלה בת- המלך באורח הבלתי צפוי, ראתה את יופי תוארו ואת עדינות נימוסיו ונפשה הלכה שבי אחריו. היא גם נוכחה כי הוא משכיל המלא וגדוש תורה וחכמה, ולאחר תקופה קצרה היא פנתה אליו ושאלה :
- אין זאת כי אם אלוקים בכבודו ובעצמו שלחך הנה, התרצה לקדשני ולשאת אותי לאישה ?
- אכן צדקת היפה בנשים, - ענה לה העלם ברצון השמים הובאתי אליך, וגדול מאוד יהיה אושרי להיות עמך יחד כול ימי חיי.
לא היה במגדל הסגור והמסוגר לא היה דיו ועט, והעלם לקח קנה דק והקיז מעט דם מידו וכתב שטר- נישואין וקדש את בת- המלך ואמר :
- הרי את מקודשת לי ועד אלוקים שבשמים ועדים המלאכים.
ובת- המלך הייתה לאישה לעלם העני ושניהם חיו במגדל הבודד חיי אושר, אך על המאורע הזה שארע במגדל לא ידע אף אחד מהשומרים ולא ידע המלך שלמה ולא ידע אף אחד בעולם. בכול בוקר כאשר באו השומרים אל המגדל להביא לבת המלך מאכל ומשקה וכול צורך אחר, החביאה בת- המלך את בעלה באחד החדרים הפנימיים, ואף אחד מן השומרים לא הכיר בשינוי שחל בחייה; וכאשר שאל המלך שלמה את השומרים על שלום בתו, ענו לו, כי שלום לה וכמצוות המלך לא בא אדם זר אל האי השומם.
אך עברו ימים וחלפו שבועות וחודשים, והנה בא אחד השומרים להביא את ארוחת הבוקר ולאוזניו הגיע קול בכיו של תינוק.
- האמנם תינוק אני שומע ? שאל השומר הנדהם.
- אמנם כן, - ענתה לו בת- המלך- ועתה לך ואמור לאבי המלך, כי אין עצה ואין תחבולה בפני רצון השמים, והאיש אשר יעד לי אלוקים לו הייתי לאישה !
מיד הפליגה סירה מן האי הבודד ושליחים יצאו דחוף לירושלים, כדי להודיע לשלמה על המאורע שארע במגדל. והמלך שלמה, שלא יכול היה להאמין למשמע אוזניו, יצא עד מהרה בספינת הפאר אשר לו אל אי הסלעים שבלב הים, והוא סר וזעף ועיניו מזרות אש, שכן חשד בשומרים, כי לא שמרו היטב לשמור על האי ועל השער שבחומת האבנים. כשנפגשו שלמה המלך וראש השומרים, הוא אמר בקול רועד :
- אדוני המלך, לעולם יחיה! אל נא יכעס על עבדיו שומרי המגדל, כי באמונה עשינו מלאכתנו ויומם ולילה עמדנו על המשמר ולא הסרנו עין מן המגדל; ובאלוקים נשבענו, כי איש לא בא בסירה או בספינה אל האי הזה ואיש לא נכנס אל השער הזה, ואין עבדייך יודעים איך נכנס עלם זר אל המגדל ומתי נשא את בת המלך לאישה.
המלך לא הקשיב לסיום דבריו של ראש השומרים, ואך עלה על חוף האי פנה מיד אל המגדל ונכנס לתוכו. הוא ראה לפניה את בתו הנחמדה ובזרועותיה תינוקה, וליד בתו- איש צעיר יפה-תואר שפניו העדינות אומרות חכמה וענווה.
- איך היה הדבר הזה ? - שאל המלך בקול שחציו אומר כעס וחציו תימהון.
- אדוני אבי המלך,- השיבה לו בתו בקול שקט- אם זה רצון אלוקים, לשווא הייתה חכמת תחבולתך.
- אמנם אך רצון אלוקים היה בדבר, - הוסיף ואמר האיש הצעיר והוא עומד לפני המלך ומדבר ללא פחד- שאם לא כן, איך הגעתי עד מגדל מבודד זבה בלב ים וכיצד יכולתי עלם עני כמוני למצוא חן בעיני בת המלך היפה וטובת הלב ?
והוא המשיך וסיפר באזני המלך את כל סדר הדברים, כיצד עזב את עירו עכו ונדד בלי דעת אנה, וכיצד שכב לישון בתוך שלדו של שור והנשר הענק נשא אותו עד המגדל. והמלך שלמה, ראה בפני האיש הצעיר העומד לפניו, כי אמנם דברי אמת השמיע. הוא אף נוכח לדעת, כי איש חכם ומשכיל הוא והליכותיו יפות ונעימות, ואז סר כעסו של המלך ועל פניו השתפכה בת- צחוק של סלחנות וטוב-לב.
בראות האיש הצעיר את בת-הצחוק הטובה על פני שלמה, הוציא מכיסו את כתב- הנישואים שכתב בדמו והראה למלך ואמר :
- ועתה ראה, אדוני המלך כי כדת וכדין וקדשתי את בתך, והעדים הם אלוקים בכבודו ובעצמו והמלאכים הטובים.
והמלך נשק לבתו ולבעלה ואמר :
- אכן אין עצה ואין תחבולה בפני רצון השמים, ועתה ברוכים תהיו שניכם וברוך יהיה ילדכם, ויהי אלוקים עמכם כל ימי חייכם וישמור עליכם מכל רע!
והמלך שלמה יושב על כיסאו הרם והנישא בארמונו הגדול ורב- הפאר אשר בירושלים, ותהילת עושרו וחכמתו וצדקתו מגיעה לכול הארצות הקרובות והרחוקות. והמלך שלמה, שידע את לשון העופות והחיות והבין את שיחת האילנות, אף השכיל להביט בכוכבים ולדעת את העתיד לבוא, ולא היה דבר נסתר מפניו.
והייתה למלך שלמה בת יפהפייה מאין כמוה בכל הארץ, ואביה המלך אהב אותה אהבה עזה וביקש להשיאה לאחד מבני השרים הנכבדים, או לאחד הנסיכים בני ידידיו המלכים שבארצות השכנות, שכן השתוקק מאוד לראות את בתו היפהפייה והאהובה מאושרת בחייה. אולם באחד הלילות, כאשר הגה המלך שלמה בבתו היקרה ושנתו נדדה מעיניו, יצא מחדר משכבו ועלה לגג ארמונו, למען ישאף רוח וישקיט את ליבו ההומה.
הוא מהלך לו על הגג הנה והנה, כשעניו נשואות אל השמים, והנה הבחין בכוכב קטן אחד הרומז אליו בנצנוצי אור רוטטים.
- מה סוד תדע, כוכבי הקטן, ומה רז תרצה לגלות לי ?- דובבו שפתי המלך.
ובעמדו דום ועיניו נעוצות בכוכב הרומז אליו מן המרומים, קדרו לפתע פני המלך וליבו מלא עצב גדול.
- האמנם ? - קרא בלחש- הכזה יהיה גורל בתי החמודה ? אני הנה דמיתי בלבי, כי לאחד הנסיכים או לאחד מבני השרים רמי- המעלה תינשא ותהיה לאישה ; ועתה הנה נודע לי, כי לעלם אביון נועדה, שכן זה רצון אלוקים הוא כי איש רש וחסר כול הוא אשר ישאנה לאישה!
והמלך שלמה היה סר וזעף והוא ירד מגג ארמונו וחזר לחדר משכבו, אך כול אותו לילה לא עצם עין ולא ידע תנומה, כי חרה לו גורל בתו היפהפייה והאהובה, ולבו המה וסער וביקש עצה ותחבולה כיצד להפר את משפט השמים ולהציל את בתו מחיי העוני הצפויים לה בבית בעלה האביון. ואולם בבוקר, אך נמוג צללי הלילה וקרני אורה הראשונות של השמש בקעו מפאתי המזרח, נעלם אף הענן הכבד שכיסה את פני המלך ועיניו אורו והבריקו בשמחה, משום שמצא את העצה המבוקשת ולבו היה סמוך ובטוח, כי דבר הכוכבים לא יקום ולא יהיה ובתו היקרה לא תינשא לעלם עני בן בלי שם.
ומה עשה המלך שלמה ?
הוא קרא אליו את שר- הצי אשר לו, הלוא הוא ראש רבי- החובלים היודע את נתיבי הם היטב. ושאל אותו :
- התדע, שר-הצי,האם יש אי בודד בלב הים, אשר כל ספינה לא תעבור לידו וכל אוניה לא תגיע אליו ?
- ידוע אדע, אדוני המלך- ענה לו השר- בלב הים הגדול, מתנשא אי שומם ועזוב, שכולו סלעים וטרשים, ולעולם לא יבוא אליו כול מלח וכול ספן, כי אין חפץ להם באי הסלעים הקרחים והשוממים.
וכשמוע המלך את דבריו, קרא אליו את שר-המלאכה אשר לו, הלוא הוא ראש הבונים הממונה על מלאכת בניני המלכות, וכה פקד עליו :
- יצוא תצא, שר- המלאכה, אל אי הסלעים הבודד אשר בלב הים, ובנה תבנה שם מגדל איתן ובו חדרים ומחסנים לצידה, והקף תקיף את המגדל חומת אבנים גבוה ועבה, ובה רק שער אחד סגור על בריח ומנעול!
ושהסתיימה מלאכת המגדל והחומה. לקח המלך שלמה את בתו היפהפייה, הפליג עמה אל האי והושיב אותה בחדרי המגדל ומילא את המחסנים צידה ומאכלי מעדנים, ואחר סגר את שער החומה בבריח המנעול, ולפני השער העמיד שבעים שומרים נאמנים וכה פקד עליהם:
- ראו, צוויתי אתכם, אל יעז אדם להתקרב אל האי הזה להיכנס אל המגדל הזה! כול אשר יעז לעשות כן, דמו בראשו!
ואתם שמרו על בת המלך, הגישו לה מאכל ומשקה מדי יום ביומו ; אך שימו לב לבל תצא מן המגדל ולבל תשוב אל היבשה! ראו הזהרתי אתכם!
- ועתה,- אמר המלך בלבו- הבה ונראה, אם אמנם תתקיים נבואת הכוכבים ובתי הנחמדה תינשא לבחור עני לא כבוד ולא הדר לו !
והוא חזר לארמונו הגדול והמפואר אשר בירושלים ולבו סמוך ובטוח, כי אמנם תצליח תחבולתו ועצת השמים תופר והגזרה תתבטל.
ועבר יום אחר יום ושבוע וחודש אחר חודש, נוגים ושוממים היו חייה של בת-המלך היפהפייה בתוך המגדל הריק מאדם, ולמען הפיג את שממון לבה אל סלעי האי הבודד, ולבה הומה ונכסף ושולח תפילה לאלוקי השמים, כי יזכרנה בצר לה ויעשה הטוב והישר בעיניו.
וביום אשר בו הביא המלך שלמה את בתו אל אי הטרשים הנידח, שבלב הים, עזב את עיר מולדתו עכו עלם צעיר אחד ויצא לשוטט בארץ. אמנם בן-טובים היה העלם, כי צאצא משפחת חכמים וסופרים ולמדנים היה. אף הוא קנה הרבה תורה וחכמה, ומידותיו והליכותיו היו בצדק וענווה ובחסידות, וגם בחן וביופי ניחן העלם ולא היה בעירו ובכל הערים מסביב בחור יפה- תואר כמוהו. אך הוא היה יתום מאביו ומאמו ועני חסר כול וסובל חרפת רעב ולגופו רק טלית בלה אחת. ומשגדלה מצוקתו מאוד, אמר העלם בלבו :
- למה זה אוסיף ואשב בעיר הזאת ואסבול מחסור ורעב ? הבה אצא לשוטט בארץ ואולי ירחמני אלוקים ואמצא לחם לאכול ובגד ללבוש ובית לגור בו.
והוא קם ויצא לדרכו מבלי דעת אנה מוליכות אותו רגליו. הוא נדד כל היום, הרוח העיפה אבק על פניו, הגשם הרטיב את טליתו הבלה, והנה שקעה השמש ובא הערב, עוד מעט תעטוף את הארץ חשכת הלילה לבדו בשדה. הקור הלך וחדר לעצמותיו והוא נשא עיניו כה וכה וחיפש מפלט מפני הקור ומקום שינה בלילה, והנה הבחינה עינו בשלד של שור בשדה.
העלם העני והרעב והרועד מקור נכנס בתוך השלד ומצא בו מפלט מפני הרוח והגשם ושכב ונרדם.
הוא אך נרדם ושקע בשנה עמוקה, והנה ירד מן ההרים נשר ענק, תקע את ציפורניו הארוכות בפגר השור והתרומם עמו ועף, תקע את ציפורניו הארוכות בשלד והתרומם עמו ועף, והעלם הישן בתוך השלד אינו יודע דבר. הנשר עף לעבר הים, פנה מן החוף והלאה, טס מעל לים הסוער מתחת, ולבסוף הגיע לאי הסלעים הבודד שבלב הים וכאן הוריד את שללו על גג המגדל. אולם ברגע זה הקיץ העלם משנתו, קפץ בבהלה ועמד על רגליו, והנשר נבהל ופרח.
ברגעים הראשונים היה הבחור נדהם ולא ידע היכן הוא וכיצד הובא לכאן. אך הוא התאושש מתדהמתו והבין, כי הנשר נשאו יחד עם שלד השור אל אי הנידח הזה, וכשהוא יושב על גג המגדל ואינו יודע לנחש מה צפוי לו וחיכה בקוצר-רוח לאור הבוקר.
ובבוקר הקיצה בת המלך משנתה, וכמנהגה יום-יום עלתה על גג המגדל לראות את זריחת השמש באופק.
והנה עמדה מופתעת ולא האמינה למראה עיניה. לפניה עמד בחור פרוע שיער, מלוכלך ולובש טלית קרועה ומזוהמת. היא ביקשה לצעוק ולהזעיק את השומרים, אך עד מהרה הבליגה על חרדתה ופנתה אל האיש הזר ושאלה אותו בקול שקט :
- מי אתה ?
- אני איש עני מהעיר עכו- ענה לה העלם.
- ואיך הגעת לכאן ?
- הנשר נשא אותי בתוך השלד הזה שמצא בשדה- ענה לה העלם בהצביעו על שלד השור.
אז הביאה אותו בת- המלך לאחד החדרים במגדל, הגישה לו מים לרחוץ את גופו, הביאה לו בגד נקי במקום טליתו הבלה והקרועה, ואחר הזמינה אותו אל השולחן כי יסעד עמה יחד את סעודת הבוקר. ועתה, כשהסתכלה בת- המלך באורח הבלתי צפוי, ראתה את יופי תוארו ואת עדינות נימוסיו ונפשה הלכה שבי אחריו. היא גם נוכחה כי הוא משכיל המלא וגדוש תורה וחכמה, ולאחר תקופה קצרה היא פנתה אליו ושאלה :
- אין זאת כי אם אלוקים בכבודו ובעצמו שלחך הנה, התרצה לקדשני ולשאת אותי לאישה ?
- אכן צדקת היפה בנשים, - ענה לה העלם ברצון השמים הובאתי אליך, וגדול מאוד יהיה אושרי להיות עמך יחד כול ימי חיי.
לא היה במגדל הסגור והמסוגר לא היה דיו ועט, והעלם לקח קנה דק והקיז מעט דם מידו וכתב שטר- נישואין וקדש את בת- המלך ואמר :
- הרי את מקודשת לי ועד אלוקים שבשמים ועדים המלאכים.
ובת- המלך הייתה לאישה לעלם העני ושניהם חיו במגדל הבודד חיי אושר, אך על המאורע הזה שארע במגדל לא ידע אף אחד מהשומרים ולא ידע המלך שלמה ולא ידע אף אחד בעולם. בכול בוקר כאשר באו השומרים אל המגדל להביא לבת המלך מאכל ומשקה וכול צורך אחר, החביאה בת- המלך את בעלה באחד החדרים הפנימיים, ואף אחד מן השומרים לא הכיר בשינוי שחל בחייה; וכאשר שאל המלך שלמה את השומרים על שלום בתו, ענו לו, כי שלום לה וכמצוות המלך לא בא אדם זר אל האי השומם.
אך עברו ימים וחלפו שבועות וחודשים, והנה בא אחד השומרים להביא את ארוחת הבוקר ולאוזניו הגיע קול בכיו של תינוק.
- האמנם תינוק אני שומע ? שאל השומר הנדהם.
- אמנם כן, - ענתה לו בת- המלך- ועתה לך ואמור לאבי המלך, כי אין עצה ואין תחבולה בפני רצון השמים, והאיש אשר יעד לי אלוקים לו הייתי לאישה !
מיד הפליגה סירה מן האי הבודד ושליחים יצאו דחוף לירושלים, כדי להודיע לשלמה על המאורע שארע במגדל. והמלך שלמה, שלא יכול היה להאמין למשמע אוזניו, יצא עד מהרה בספינת הפאר אשר לו אל אי הסלעים שבלב הים, והוא סר וזעף ועיניו מזרות אש, שכן חשד בשומרים, כי לא שמרו היטב לשמור על האי ועל השער שבחומת האבנים. כשנפגשו שלמה המלך וראש השומרים, הוא אמר בקול רועד :
- אדוני המלך, לעולם יחיה! אל נא יכעס על עבדיו שומרי המגדל, כי באמונה עשינו מלאכתנו ויומם ולילה עמדנו על המשמר ולא הסרנו עין מן המגדל; ובאלוקים נשבענו, כי איש לא בא בסירה או בספינה אל האי הזה ואיש לא נכנס אל השער הזה, ואין עבדייך יודעים איך נכנס עלם זר אל המגדל ומתי נשא את בת המלך לאישה.
המלך לא הקשיב לסיום דבריו של ראש השומרים, ואך עלה על חוף האי פנה מיד אל המגדל ונכנס לתוכו. הוא ראה לפניה את בתו הנחמדה ובזרועותיה תינוקה, וליד בתו- איש צעיר יפה-תואר שפניו העדינות אומרות חכמה וענווה.
- איך היה הדבר הזה ? - שאל המלך בקול שחציו אומר כעס וחציו תימהון.
- אדוני אבי המלך,- השיבה לו בתו בקול שקט- אם זה רצון אלוקים, לשווא הייתה חכמת תחבולתך.
- אמנם אך רצון אלוקים היה בדבר, - הוסיף ואמר האיש הצעיר והוא עומד לפני המלך ומדבר ללא פחד- שאם לא כן, איך הגעתי עד מגדל מבודד זבה בלב ים וכיצד יכולתי עלם עני כמוני למצוא חן בעיני בת המלך היפה וטובת הלב ?
והוא המשיך וסיפר באזני המלך את כל סדר הדברים, כיצד עזב את עירו עכו ונדד בלי דעת אנה, וכיצד שכב לישון בתוך שלדו של שור והנשר הענק נשא אותו עד המגדל. והמלך שלמה, ראה בפני האיש הצעיר העומד לפניו, כי אמנם דברי אמת השמיע. הוא אף נוכח לדעת, כי איש חכם ומשכיל הוא והליכותיו יפות ונעימות, ואז סר כעסו של המלך ועל פניו השתפכה בת- צחוק של סלחנות וטוב-לב.
בראות האיש הצעיר את בת-הצחוק הטובה על פני שלמה, הוציא מכיסו את כתב- הנישואים שכתב בדמו והראה למלך ואמר :
- ועתה ראה, אדוני המלך כי כדת וכדין וקדשתי את בתך, והעדים הם אלוקים בכבודו ובעצמו והמלאכים הטובים.
והמלך נשק לבתו ולבעלה ואמר :
- אכן אין עצה ואין תחבולה בפני רצון השמים, ועתה ברוכים תהיו שניכם וברוך יהיה ילדכם, ויהי אלוקים עמכם כל ימי חייכם וישמור עליכם מכל רע!
