בעיר אחת היה גר איש עשיר מאוד, היה לו בית גדול ורהיטים יקרים, וגם גינה יפה הייתה לו ובה עצים ופרחים לרוב
כל מה שרצה, היה יכול לקנות. ובכול זאת לא היה שמח, כי לבדו גר בבית הגדול. לא הייתה לו משפחה, לא אם ואב, לא אישה ולא ילדים. בודד היה האיש ועצוב מאוד.
חשב האיש : " מה יועיל לי כספי ? לקנות לי אוכל? הרי כבר שבעתי את כל המעדנים. לקנות עוד בגדים? כל הארונות מלאים. לקנות תכשיטים ? אין מי שישמח בהם. כאשר אמות, למי יהיה כול כספי? לו לפחות יכולתי לשמח בו מישהו!"
האיש היה עצוב ודואג כל הימים. שכניו ראו את פניו העצובות, שמעו על דאגותיו ואמרו לו :
- הרי יש עצה טובה בשבילך: חלק מכספך לעניים. הם ישמחו על עזרתך ואתה תקיים מצווה, כפי שה' צווה בתורה.
שמע האיש העשיר לעצתם והחליט : "כן כך אעשה! אבל לא אתן לכול מי שמבקש נדבה ברחוב. אתן רק לאיש כזה, שאין לו בכול העולם מי שיעזור לו. בוודאי ישמח מאוד בכסף שאתן לו".
לקח האיש ארנק גדול מלא כסף וחיפש בין העניים איש כזה, שאין לו שום עזרה ושום עוזר, אך לא מצא. לאחד עזר בנו, לשני- דודו, לשלישי- שכנו, ולרביעי- אנשים טובים שקיימו את מצוות הצדקה.
ביקש האיש וחיפש- ואין.
יום אחד יצא האיש העשיר מן העיר וטייל בשדה. והנה ראה ערמה גדולה של אבנים ועליה יושב איש עני ומסכן. והאיש רזה מאוד, בגדיו קרועים, אבל פניו שמחות.
שאל אותו העשיר :
- מדוע אתה יושב כאן ?
ענה העני :
- מפני שאין לי מקום אחר, לא בית ולא חדר, לא גינה ולא שדה.
שאל העשיר :
- מדוע פניך כה רזות ?
ענה העני :
- מפני שזמן רב לא בא אוכל אל פי.
שאל העשיר :
- ומדוע בגדיך כה קרועים :
ענה העני :
- מפני שישנים הם ואין לי אחרים.
שאל העשיר :
- האם אין לך קרוב או שכן או חבר שיעזור לך ?
ענה העני :
- אין.
חשב העשיר :
- הנה, מצאתי איש כמו שחיפשתי. אין מי שיעזור לו. הבה אתן לו את כספי !
לקח העשיר את ארנקו ונתן אותו לעני.
הסתכל בו העני בתימהון ושאל :
- מדוע אתה נותן לי כסף רב כל-כך ? אם אתה רוצה לתת צדקה, הרי יש עניים רבים בעיר, ומדוע תתן הכול רק לי ?
אמר העשיר :
- מפני שהחלטתי לתת מכספי רק לאיש שאין לו עוזר בכל העולם, והנה אתה איש כזה.
מיד החזיר לו העני את הארנק וקרא :
- חס ושלום! לא אמרתי זאת! אין בעולם אדם שיעזור לי, אבל ה' הוא ירחם עלי ויעזור לי לבסוף. בזה אני בטוח. קח נא בחזרה את כספך, כי בטעות נתת אותו לי!
חשב העשיר בלבו : " אם כן, הרי אין שום אדם שאוכל לתת לו את כספי!" חפר בור באדמה, החביא בה את הארנק וחזר לביתו. וה' הרואה את הכול, ראה את מעשה האיש העשיר, והמעשה לא מצא חן בעיניו. עשה ה' שהעשיר יהיה עני. קודם מכר את גינתו היפה, את רהיטיו היקרים, ואחר כך את ביתו הגדול ואת כל שהיה לו, עד אשר לא נשאר לו כלום.
אז נזכר בארנק שהחביא באדמה וחשב : " אלך ואקחנו לי. מה שנשאר לי עוד משהו!"
הלך וחפר במקום שבו החביא את ארנקו, והנה עברו על-ידו שוטרים וראוהו חופר.
- מה אתה מחפש כאן ? שאלוהו.
אמר האיש:
- את כספי שהחבאתי כאן.
- את כספך ? - אמרו השוטרים- בוודאי גנבת אותו, אחרת לא היית צריך להחביאו. בוא איתנו אל שר-העיר והוא יחליט, איזה עונש יתנו לך! לקחו השוטרים את האיש והביאו אותו לפני השר.
והאיש בכה מאוד ואמר לשר :
- האמינה לי, זה באמת כספי ולא גנבתי אותו. רק החבאתי אותו, כי לא מצאתי איש שיהא ראוי לתת אותו לו.
הסתכל בו השר ואמר :
- האם אינך מכיר אותי ? אני הוא אותו העני, שלא רצה אז לקבל את כספך. עכשיו אתה רואה, שה' יכול לעזור לכל אחד, אפילו לעני שאין לו מאומה. ה' ריחם עלי ועזר לי והנה נהייתי לשר העיר ויש לי כול טוב. גם אתה - אל תבכה! יודע אני שאינך גנב ושהארנק הזה הוא שלך הוא. מותר לך לקחת אותו. אך למה לך להיות תמיד בודד ועצוב? אני מזמין אותך לגור בביתי היפה ולאכול איתי על שולחני!
נשאר האיש בבית שר העיר ולמד ממנו לשמוח תמיד ולבטוח בה'.
.
כל מה שרצה, היה יכול לקנות. ובכול זאת לא היה שמח, כי לבדו גר בבית הגדול. לא הייתה לו משפחה, לא אם ואב, לא אישה ולא ילדים. בודד היה האיש ועצוב מאוד.
חשב האיש : " מה יועיל לי כספי ? לקנות לי אוכל? הרי כבר שבעתי את כל המעדנים. לקנות עוד בגדים? כל הארונות מלאים. לקנות תכשיטים ? אין מי שישמח בהם. כאשר אמות, למי יהיה כול כספי? לו לפחות יכולתי לשמח בו מישהו!"
האיש היה עצוב ודואג כל הימים. שכניו ראו את פניו העצובות, שמעו על דאגותיו ואמרו לו :
- הרי יש עצה טובה בשבילך: חלק מכספך לעניים. הם ישמחו על עזרתך ואתה תקיים מצווה, כפי שה' צווה בתורה.
שמע האיש העשיר לעצתם והחליט : "כן כך אעשה! אבל לא אתן לכול מי שמבקש נדבה ברחוב. אתן רק לאיש כזה, שאין לו בכול העולם מי שיעזור לו. בוודאי ישמח מאוד בכסף שאתן לו".
לקח האיש ארנק גדול מלא כסף וחיפש בין העניים איש כזה, שאין לו שום עזרה ושום עוזר, אך לא מצא. לאחד עזר בנו, לשני- דודו, לשלישי- שכנו, ולרביעי- אנשים טובים שקיימו את מצוות הצדקה.
ביקש האיש וחיפש- ואין.
יום אחד יצא האיש העשיר מן העיר וטייל בשדה. והנה ראה ערמה גדולה של אבנים ועליה יושב איש עני ומסכן. והאיש רזה מאוד, בגדיו קרועים, אבל פניו שמחות.
שאל אותו העשיר :
- מדוע אתה יושב כאן ?
ענה העני :
- מפני שאין לי מקום אחר, לא בית ולא חדר, לא גינה ולא שדה.
שאל העשיר :
- מדוע פניך כה רזות ?
ענה העני :
- מפני שזמן רב לא בא אוכל אל פי.
שאל העשיר :
- ומדוע בגדיך כה קרועים :
ענה העני :
- מפני שישנים הם ואין לי אחרים.
שאל העשיר :
- האם אין לך קרוב או שכן או חבר שיעזור לך ?
ענה העני :
- אין.
חשב העשיר :
- הנה, מצאתי איש כמו שחיפשתי. אין מי שיעזור לו. הבה אתן לו את כספי !
לקח העשיר את ארנקו ונתן אותו לעני.
הסתכל בו העני בתימהון ושאל :
- מדוע אתה נותן לי כסף רב כל-כך ? אם אתה רוצה לתת צדקה, הרי יש עניים רבים בעיר, ומדוע תתן הכול רק לי ?
אמר העשיר :
- מפני שהחלטתי לתת מכספי רק לאיש שאין לו עוזר בכל העולם, והנה אתה איש כזה.
מיד החזיר לו העני את הארנק וקרא :
- חס ושלום! לא אמרתי זאת! אין בעולם אדם שיעזור לי, אבל ה' הוא ירחם עלי ויעזור לי לבסוף. בזה אני בטוח. קח נא בחזרה את כספך, כי בטעות נתת אותו לי!
חשב העשיר בלבו : " אם כן, הרי אין שום אדם שאוכל לתת לו את כספי!" חפר בור באדמה, החביא בה את הארנק וחזר לביתו. וה' הרואה את הכול, ראה את מעשה האיש העשיר, והמעשה לא מצא חן בעיניו. עשה ה' שהעשיר יהיה עני. קודם מכר את גינתו היפה, את רהיטיו היקרים, ואחר כך את ביתו הגדול ואת כל שהיה לו, עד אשר לא נשאר לו כלום.
אז נזכר בארנק שהחביא באדמה וחשב : " אלך ואקחנו לי. מה שנשאר לי עוד משהו!"
הלך וחפר במקום שבו החביא את ארנקו, והנה עברו על-ידו שוטרים וראוהו חופר.
- מה אתה מחפש כאן ? שאלוהו.
אמר האיש:
- את כספי שהחבאתי כאן.
- את כספך ? - אמרו השוטרים- בוודאי גנבת אותו, אחרת לא היית צריך להחביאו. בוא איתנו אל שר-העיר והוא יחליט, איזה עונש יתנו לך! לקחו השוטרים את האיש והביאו אותו לפני השר.
והאיש בכה מאוד ואמר לשר :
- האמינה לי, זה באמת כספי ולא גנבתי אותו. רק החבאתי אותו, כי לא מצאתי איש שיהא ראוי לתת אותו לו.
הסתכל בו השר ואמר :
- האם אינך מכיר אותי ? אני הוא אותו העני, שלא רצה אז לקבל את כספך. עכשיו אתה רואה, שה' יכול לעזור לכל אחד, אפילו לעני שאין לו מאומה. ה' ריחם עלי ועזר לי והנה נהייתי לשר העיר ויש לי כול טוב. גם אתה - אל תבכה! יודע אני שאינך גנב ושהארנק הזה הוא שלך הוא. מותר לך לקחת אותו. אך למה לך להיות תמיד בודד ועצוב? אני מזמין אותך לגור בביתי היפה ולאכול איתי על שולחני!
נשאר האיש בבית שר העיר ולמד ממנו לשמוח תמיד ולבטוח בה'.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה