בזמן שבית המקדש עוד היה קיים, היו בירושלים שני תלמידי חכמים גדולים.
שם האחד שמאי ושם השני הלל.
הלל היה נשיא ישראל.
שמאי היה קפדן והלל לא כעס מעולם.
פעם אחת בא נכרי אל שמאי ואמר :
- רצוני להיות יהודי! אבל תנאי אחד אני מתנה: למדני את כל התורה בזמן שאני עומד על רגל אחת!
כאשר שמאי שמע את התנאי הזה, הוא כעס מאוד ואמר :
איך אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת?
הלא אדם יכול ללמוד תורה כל חייו ולא ידע את הכל!
היה בידו של שמאי מקל ארוך, שבו מודדים את הבניין. דחף בו את הנכרי וגרש אותו מעל פניו.
הלך הנכרי אל הלל ואמר גם לו:
- רצוני להיות יהודי, אבל בתנאי שתלמד אותי את כל התורה כאשר אני עומד על רגל אחת!
אמר לו הלל:
-טוב! אעשה כדבריך!
עמד הנכרי על רגל אחת והלל אמר לו:
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך! זאת היא כל התורה,
עכשיו לך ולמד את הדינים, כדי שתדע מה תעשה ומה לא תעשה!
שמע הנכרי בקולו של הלל, למד תורה ונעשה יהודי טוב.
שם האחד שמאי ושם השני הלל.
הלל היה נשיא ישראל.
שמאי היה קפדן והלל לא כעס מעולם.
פעם אחת בא נכרי אל שמאי ואמר :
- רצוני להיות יהודי! אבל תנאי אחד אני מתנה: למדני את כל התורה בזמן שאני עומד על רגל אחת!
כאשר שמאי שמע את התנאי הזה, הוא כעס מאוד ואמר :
איך אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת?
הלא אדם יכול ללמוד תורה כל חייו ולא ידע את הכל!
היה בידו של שמאי מקל ארוך, שבו מודדים את הבניין. דחף בו את הנכרי וגרש אותו מעל פניו.
הלך הנכרי אל הלל ואמר גם לו:
- רצוני להיות יהודי, אבל בתנאי שתלמד אותי את כל התורה כאשר אני עומד על רגל אחת!
אמר לו הלל:
-טוב! אעשה כדבריך!
עמד הנכרי על רגל אחת והלל אמר לו:
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך! זאת היא כל התורה,
עכשיו לך ולמד את הדינים, כדי שתדע מה תעשה ומה לא תעשה!
שמע הנכרי בקולו של הלל, למד תורה ונעשה יהודי טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה