פעם אחת יצא רבי עקיבא לדרך רחוקה ולקח אתו חמור, תרנגול ונר.
מדוע לקח את החמור? כדי שיוכל לרכב עליו כאשר יהיה עייף, וגם כדי להניח עליו את חבילותיו.
ומדוע לקח את התרנגול? כדי שיעיר אותו בבוקר בקריאתו : "קוקוריקו".
ומדוע לקח את הנר? כדי שיוכל להדליק בלילה וללמוד תורה לאורו.
קם רבי עקיבא ויתפלל ויצא לדרכו.
הלך הלך רבי עקיבא דרך ארוכה, וכאשר ירד הלילה ונעשה חושך,
הגיע לעיר אחת ורצה לנוח שם בבית מלון. אך לא היה שם בית מלון!
ביקש רבי עקיבא מן האנשים שגרו בעיר זו לתת לו מקום בביתם ללון בלילה,
אמרו: אין לנו מקום, לך הלאה!
עמד רבי עקיבא ברחוב, בחושך ובקור ואיש לא הכניס אותו לביתו,
ובכל זאת אמר:
- כל מה שעושה ה' הכל לטובה הוא!
לא רצה רבי עקיבא להישאר בעיר כזאת ויצא לשדה.
שם הדליק את הנר, האכיל את החמור ואת התרנגול,
ואחר כך ישב ולמד תורה עד ששכח לגמרי, שהוא לבדו בלילה, בשדה.
פתאום שמע רבי עקיבא שאגה נוראה וראה אריה גדול קופץ מתוך היער הקרוב וטורף את החמור.
עודנו נבהל ומשתומם, בא חתול וטורף את התרנגול! ולפני שהספיק להציל את התרנגול מידי החתול,
נשבה רוח חזקה וכיבתה את הנר, והוא נשאר בחושך גמור.
לא היה לו חמור, לא תרנגול ולא נר.
אמר רבי עקיבא:
- כל מה שעושה ה'- הכל לטובה הוא!
לפתע פתאום ראה אור חזק: אש בערה בעיר שבה ביקש ללון בלילה.
אויבים באו על העיר הזאת, שרפו את הבתים ולקחו את כל אנשי העיר בשבי.
הם עברו דרך השדה, ששם עמד רבי עקיבא, אבל בגלל החושך לא ראו אותו,
וכך הוא ניצל מידם.
אמר רבי עקיבא:
עכשיו ידעו כולם, כי כל מה שה' עושה, הכל לטובה.
אילו לא אכל האריה את החומר - היה נוהק,
ואילו לא אכל החתול את התרנגול- היה קורא,
ואילו לא כיבתה הרוח את הנר- היה מאיר בחושך,
ואז החיילים היו מרגישים בי ולוקחים אותי בשבי.
הודה רבי עקיבא לה' שהציל אותו והמשיך בדרכו בשלום.
(עפ"י מסכת ברכות ס, ע"ב).
מדוע לקח את החמור? כדי שיוכל לרכב עליו כאשר יהיה עייף, וגם כדי להניח עליו את חבילותיו.
ומדוע לקח את התרנגול? כדי שיעיר אותו בבוקר בקריאתו : "קוקוריקו".
ומדוע לקח את הנר? כדי שיוכל להדליק בלילה וללמוד תורה לאורו.
קם רבי עקיבא ויתפלל ויצא לדרכו.
הלך הלך רבי עקיבא דרך ארוכה, וכאשר ירד הלילה ונעשה חושך,
הגיע לעיר אחת ורצה לנוח שם בבית מלון. אך לא היה שם בית מלון!
ביקש רבי עקיבא מן האנשים שגרו בעיר זו לתת לו מקום בביתם ללון בלילה,
אמרו: אין לנו מקום, לך הלאה!
עמד רבי עקיבא ברחוב, בחושך ובקור ואיש לא הכניס אותו לביתו,
ובכל זאת אמר:
- כל מה שעושה ה' הכל לטובה הוא!
לא רצה רבי עקיבא להישאר בעיר כזאת ויצא לשדה.
שם הדליק את הנר, האכיל את החמור ואת התרנגול,
ואחר כך ישב ולמד תורה עד ששכח לגמרי, שהוא לבדו בלילה, בשדה.
פתאום שמע רבי עקיבא שאגה נוראה וראה אריה גדול קופץ מתוך היער הקרוב וטורף את החמור.
עודנו נבהל ומשתומם, בא חתול וטורף את התרנגול! ולפני שהספיק להציל את התרנגול מידי החתול,
נשבה רוח חזקה וכיבתה את הנר, והוא נשאר בחושך גמור.
לא היה לו חמור, לא תרנגול ולא נר.
אמר רבי עקיבא:
- כל מה שעושה ה'- הכל לטובה הוא!
לפתע פתאום ראה אור חזק: אש בערה בעיר שבה ביקש ללון בלילה.
אויבים באו על העיר הזאת, שרפו את הבתים ולקחו את כל אנשי העיר בשבי.
הם עברו דרך השדה, ששם עמד רבי עקיבא, אבל בגלל החושך לא ראו אותו,
וכך הוא ניצל מידם.
אמר רבי עקיבא:
עכשיו ידעו כולם, כי כל מה שה' עושה, הכל לטובה.
אילו לא אכל האריה את החומר - היה נוהק,
ואילו לא אכל החתול את התרנגול- היה קורא,
ואילו לא כיבתה הרוח את הנר- היה מאיר בחושך,
ואז החיילים היו מרגישים בי ולוקחים אותי בשבי.
הודה רבי עקיבא לה' שהציל אותו והמשיך בדרכו בשלום.
(עפ"י מסכת ברכות ס, ע"ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה